נשים מספרות מלחמה: עדויות נשים
גלית גולדשר, בת 26, כבר שנים מהווה חלק פעיל בקהילת מוסיקת הטראנס.
ב-7 לאוקטובר, עבדה במסיבת הנובה ביחד עם בן זוגה, במקום בו הרגישה הכי בבית בעולם והיווה עבורה מקום לחיבור וריפוי.
בשבת בבוקר של אותו יום ארור, מצאה את עצמה בורחת ממחבלים תוך שהיא רצה קילומטרים בשטח פתוח כשכדורים שורקים באוזניה ורגע אחד בפרדס שלא תשכח לעולם.
ב-7 לאוקטובר, רס"ן ים קוטאי, רופאה צבאית ומתמחה ברפואת ילדים גויסה למשימות סיוע במלונות המפונים בים המלח. במקביל, בן זוגה גויס גם הוא למילואים והשאירו 3 ילדים בבית מתוכם תינוקת שעדיין יונקת.
כחודש וחצי לאחר מכן קיבלה טלפון מפתיע שמציע לה להצטרף לצוות שיקלוט את הילדים החטופים בשובם לארץ במסגרת העסקה בנובמבר 2023.
בסיפורה, מתארת ים את החששות, ההכנות, האתגרים והרגעים המרגשים של המפגש הראשוני במסוק המערבים שמחה ועצב ביחד.
קרן בן-שלום, אם יחידנית לשני ילדים קטנים בחרה לחזור לקיבוץ עין השלושה ולגדל את ילדיה במקום האהוב בו גדלה בילדותה. היא אהבה את הקרבה למשפחה, הטבע ותחושת הבטחון שחשה.
ב-7 באוקטובר שכבו היא ובתה בת ה-7 מתחת למיטה בממ"ד במשך שעות ארוכות, מנהלות שיחות בלחש ומנסות לשמור על שפיות בזמן שמחבלים פורצים לביתן.
רעות רוט-קסנטיני מקיבוץ מגן עמדה לקראת פרק חדש בחייה – עבודה חדשה, פיתוח תחומי עניין נוספים ומטרות חדשות שהציבה לעצמה להגשים.
ב-7 לאוקטובר הרגישה כיצד הכל מתרסק כששהתה בממ"ד במשך 50 שעות עם שלושת ילדיה, בזמן שבעלה נדב, חבר כיתת הכוננות של הקיבוץ, נלחם מול המחבלים. בפתיחות מספרת רעות על השעות הארוכות והקשות בממ"ד עם ילדיה הקטנים, חוסר הוודאות והפחד, והדאגה הבלתי פוסקת לבן הזוג שנפצע בקרב.
נעמי פטל אדלר חיכתה בהתרגשות לחגוג את חג המשק ביחד עם קהילת נחל עוז, אליה הצטרפו היא ובני משפחתה לפני כ-5 שנים. הקישוטים כבר נתלו, המופע היה מוכן והעוגות חיכו במקרר.
במקום לחגוג, בבוקר ה-7 באוקטובר הבחינה בטנדרים לבנים מחוץ לגדר הקיבוץ תוך כדי אזעקות בלתי פוסקות, מבלי להבין את המשמעות וההמשך הארור של אותו יום.
המחבלים כבר הגיעו לדלת ביתם וצירוף של ניסים גרם לכך שלא הצליחו לחדור פנימה.
לאופק גני, בת 17 וחצי מנחל עוז, היו הרבה תוכניות לשנה הקרובה: בגרויות, מסע לפולין וחגיגות נשף הסיום עם כל החברים לשכבה.
ב-7 באוקטובר הרגישה איך הכול נלקח ממנה בבת אחת.
בבגרות יוצאת דופן ובכאב גדול מספרת אופק על פחד המוות שחוותה באותן שעות בממ"ד, על בני משפחתו של בן זוגה שנרצחו ועל החברים שאיבדה באותו יום ארור.
לאופק גני, בת 17 וחצי מנחל עוז, היו הרבה תוכניות לשנה הקרובה: בגרויות, מסע לפולין וחגיגות נשף הסיום עם כל החברים לשכבה.
ב-7 באוקטובר הרגישה איך הכול נלקח ממנה בבת אחת.
בבגרות יוצאת דופן ובכאב גדול מספרת אופק על פחד המוות שחוותה באותן שעות בממ"ד, על בני משפחתו של בן זוגה שנרצחו ועל החברים שאיבדה באותו יום ארור.
