בבוקר ה-7.10, צפנת נוב-גולומב, עובדת סוציאלית בכירה במרכז הרפואי סורוקה, הוקפצה למחלקת המיון בביה"ח ומה שראתה באותו יום לעולם לא תשכח. צפנת הייתה בין הדמויות הראשונות אותן פגשו שורדים מהמסיבה, מהיישובים וחיילים וחיילות שנשאו עמם את זוועות אותו יום טראגי. מסע שהתחיל באותו יום ארור ונמשך חודשים ארוכים בהם טיפלה צפנת בתושבי היישובים שנפגעו בבתי המלון אליהם פונו. סיפור של מקצועיות, חמלה אינסופית, ועשייה אנושית שממשיכה לתת תקווה וכוח ברגעים שבהם הם הכי נדרשים.

ב-7 באוקטובר, חייה של אתי גטה השתנו ללא הכר. בתה, סתיו גטה ז"ל, נסעה למסיבת הנובה ולא שבה. מאז אותו יום טראגי, אתי הפכה לסבתא שמגדלת את שני ילדיה הקטנים של סתיו. בסיפורה המרגש, אתי משתפת באתגרים היומיומיים שאיתם היא מתמודדת – מהצורך לאזן בין האבל הכבד לבין מתן תחושת ביטחון ואהבה לנכדיה, ועד הגעגועים האינסופיים לבתה האהובה.

ב-7 באוקטובר, חייה של אתי גטה השתנו ללא הכר. בתה, סתיו גטה ז"ל, נסעה למסיבת הנובה ולא שבה. מאז אותו יום טראגי, אתי הפכה לסבתא שמגדלת את שני ילדיה הקטנים של סתיו. בסיפורה המרגש, אתי משתפת באתגרים היומיומיים שאיתם היא מתמודדת – מהצורך לאזן בין האבל הכבד לבין מתן תחושת ביטחון ואהבה לנכדיה, ועד הגעגועים האינסופיים לבתה האהובה.

לירז יפרח, בת 23 מאופקים, חיה עם פוסט-טראומה מאז שירותה הצבאי. ב-7 באוקטובר, רחוב מגוריה, מישור הגפן, הפך לזירת לחימה – מחבלים, שכנים שנרצחו, אירוע בני ערובה בבניין ממולה ושעות של פחד מוות במקלט. בריאיון היא משתפת בכנות כיצד המלחמה מציפה את הפצעים, על הטריגרים, התקפי החרדה, וההתמודדות היומיומית כאישה צעירה עם פוסט-טראומה.

לאחר נפילת בנה האהוב, עוז מנדלוביץ' ז"ל, במבצע צוק איתן, הקימה אסנת עמותה לזכרו המסייעת לנפגעי טראומה. ב-7 באוקטובר, חוותה טלטלה עמוקה כאם שכולה והחליטה לפתוח את שערי העמותה לכל מי שהרגיש שזקוק לטיפול ולמקום בטוח.

לירז יפרח, בת 23 מאופקים, חיה עם פוסט-טראומה מאז שירותה הצבאי. ב-7 באוקטובר, רחוב מגוריה, מישור הגפן, הפך לזירת לחימה – מחבלים, שכנים שנרצחו, אירוע בני ערובה בבניין ממולה ושעות של פחד מוות במקלט. בריאיון היא משתפת בכנות כיצד המלחמה מציפה את הפצעים, על הטריגרים, התקפי החרדה, וההתמודדות היומיומית כאישה צעירה עם פוסט-טראומה.

ב-7 לאוקטובר, איילה יפרח, אמא לשישה מאופקים, לא יכלה להאמין שמחבלים פושטים על מישור הגפן, הרחוב בו היא גרה. בזמן שהיא ומשפחתה הסתתרו בפחד במקלט השכונתי, המחבלים רצחו את תושבי הרחוב ולקחו כבני ערובה את שכנתה האהובה, רחל, ובן זוגה.

החל מה-7 באוקטובר ובמשך כ-9 חודשים, בנה של הדס ליבוביץ' לחם בעזה. עבור הדס, סופרת ואמא לשלושה, זו הייתה תקופה של חרדה בלתי פוסקת, לילות ללא שינה ורגעים שבהם המילים הפכו למפלט. מתוך הכאב והדאגה נולדו טקסטים חשופים ומרגשים, בהם תיארה את המציאות של אמא ללוחם. בהמשך, היא אספה סביבה אימהות נוספות שחלקו את אותה חוויה, ויחד הן יצרו את האסופה "שפת אם" בהוצאת 'יצירה עברית'– שמשמיעה את קולן של אימהות הלוחמים.ב-7 באוקטובר שכבו היא ובתה בת ה-7 מתחת למיטה בממ"ד במשך שעות ארוכות, מנהלות שיחות בלחש ומנסות לשמור על שפיות בזמן שמחבלים פורצים לביתן.

החל מה-7 באוקטובר ובמשך כ-9 חודשים, בנה של הדס ליבוביץ' לחם בעזה. עבור הדס, סופרת ואמא לשלושה, זו הייתה תקופה של חרדה בלתי פוסקת, לילות ללא שינה ורגעים שבהם המילים הפכו למפלט. מתוך הכאב והדאגה נולדו טקסטים חשופים ומרגשים, בהם תיארה את המציאות של אמא ללוחם. בהמשך, היא אספה סביבה אימהות נוספות שחלקו את אותה חוויה, ויחד הן יצרו את האסופה "שפת אם" בהוצאת 'יצירה עברית'– שמשמיעה את קולן של אימהות הלוחמים.

"לידור היה העתיד שלי, ועכשיו העתיד נהפך לעבר. העתיד הוא בעצם זיכרון…" רחלי אבחליקוב, תושבת שדרות, חוותה את זוועות ה-7.10 כשהתחבאה בממ"ד יחד עם משפחתה, בזמן שמחבלים פשטו על העיר וטבחו בתושביה. ב-17.12 איבדה את אהוב ליבה, רס"ל לידור יוסף קרואני ז"ל, שנפל בקרב ברצועת עזה. בריאיון כנה, רחלי משתפת את כאבה האישי, את ההתמודדות עם האובדן הכבד, ואת המסע שלה כבת זוג שכולה.