נשים מספרות מלחמה: עדויות נשים
ב־7 באוקטובר הוקפצה רס"ל דנה סבירו, נגדת היחידה לדימוי טקטי ביחד עם הצוות הפיקודי שאיתה, למתחם מסיבת הנובה למשימת פינוי פצועים. כשהגיעה הבינה שאין את מי להציל ובמשך שעות עסקה בכיסוי ואיסוף גופות. בריאיון חשוף ואמיץ היא מספרת על הניתוק שאִפשר לה לפעול, תחושת השליחות ברגעים הבלתי נתפסים והחיים שאחרי אותו יום.
רס"ן (במיל') ליעד משלר פרקין מספרת על היום שבו הכל השתנה. ב־7 באוקטובר, כשבעלה איש הקבע הוקפץ, היא הרגישה שלא יכולה להישאר בבית. היא ידעה שהיא חייבת לצאת ולבצע את השליחות שלה, להגן על הבית ועל שלושת ילדיה הקטנים. ליעד, ששירתה שנים בקבע ושוחררה משירות מילואים, הרימה טלפונים לכל מי שיכלה עד שהתגייסה לשמש כקמב"צית של גדוד 13 של גולני, תפקיד אותו היא ממלאת עד היום. בריאיון כנה היא מדברת על תחושת השליחות, על המחירים המשפחתיים, ועל מה זה אומר להיות אישה ואמא מילואימניקית- ההתמודדויות, הדילמות וגם הביקורת שנשמעת
גאיה צוברי, פרמדיקית מגדוד 53, הייתה האישה הראשונה שנפצעה בעזה מאז תחילת המלחמה. בסוף השבוע של ה-7 באוקטובר, הגיעה לקיבוץ סופה לחגוג את סיום קורס הפרמדיקים שלה ביחד עם שאר חבריה. היא לא תיארה לעצמה שבאותה שבת היא תמצא עצמה נצורה בממד יחד במשך 32 שעות, בלב הקרבות הקשים בקיבוץ. תחושת חוסר האונים, הפחד מהמוות, וההבנה שחילחלה כבר בתוך הממ"ד- היא הולכת להיכנס לעזה כשתצא בחיים.
בתוך הקרבות בשכונת סג'אייה, כשניסתה להציל פצועים תחת אש, נפצעה גאיה קשה בשתי רגליה. בריאיון מעורר השראה, מספרת גאיה על המסע שלה שהתחיל באותה שבת ארורה, על האומץ והנחישות להשתקם ועל הרגע המרגש בו הדליקה משואה. מפיקה ובמאית הפרויקט: עדי וייס
סרן (במיל') רינת קהתי, מפקדת ביחידת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף ותושבת ניר עם שבעוטף עזה, מצאה את עצמה ב-7 באוקטובר בלב כוחות החילוץ מקיבוצי העוטף הבוערים. באותו יום שבת ארור, בעודה בצפון הארץ , הוקפצה דרומה ובזמן שנסעה בכבישים הכל כך מוכרים לה היא לא האמינה למראה עיניה. במהרה חברה לכוחות אשר חילצו משפחות מיישובי העוטף תחת אש. בריאיון אמיץ, משתפת רינת על האחריות האדירה, על הרגעים שלא תוכל לשכוח ועל חברתה הקרובה, סרן אלינה פרבוסודובה ז"ל, שנפלה בקרב על בסיס אורים.